קצת עליי

בגיל 7 נסעתי בהסעה של בית הספר, שני חבר'ה גדולים ממני נטפלו אליי. הם כיסחו אותי…
יכולת להגן על עצמי לא הייתה לי ומסביבי היו ילדים שבעצמם פחדו מהבריונים.
חזרתי הביתה עם הסיפור הזה, סיפרתי לאבי והוא מיד הבין שיש רק ברירה אחת –
לשלוח אותי לחוג ג'יו ג'יטסו. אהבתי את הספורט, את תחושת החוזק שהאימונים סיפקו לי והסיפוק שהגיע לאחר תוצאות שהושגו בעקבות ההתמדה. עברתי לכדורגל, התקדמתי מהר והתאמנתי בקבוצה חזקה מאוד, אולי החזקה ביותר שהייתה בארץ באותן שנים לנערים. הספורט היה מרכז חיי במשך כל הילדות והנערות. בצבא שירתתי כלוחם וחובש קרבי בחטיבת גבעתי. התקופה הזאת הביאה את היכולות והמשמעת שלי לגבולות חדשים. אחרי שלוש שנים של הנאות מתום השחרור, התחלתי ללמוד חינוך גופני בסמינר הקיבוצים, במגמת טיפוח היציבה.

זאת הייתה תקופה מאוד מאושרת בחיי. היא נקטעה עם שירות המילואים בצוק איתן, שלאחריו עברתי טראומה קשה שגרמה לי לשנות את חיי מהיסוד. נכנסתי למצב היפר לימודי ולמדתי כל דבר שיכל להוציא אותי מהחרדה שהייתי שבוי בתוכה. בסופו של דבר, עם הרבה הוגים חכמים שלמדתי את משנתם והרבה אנשים טובים שהכרתי בדרך, לא רק שיצאתי מהמצב הזה לחלוטין, אלא שגם הגעתי למצב הפיזי והמנטאלי הכי טוב שהייתי בו מאודי. היום, אני מלמד את מתאמניי איך להגיע למצב הזה בעצמם, ואני מרגיש כל כך מבורך על הזכות לעשות זאת.